"סימן או מבנה ויזואלי הנוצר כתוצאה מתהליך ביולוגי של ריפוי או פצע בעור או בכל רקמת תאים אחרת" – זוהי ההגדרה לצלקת על פי וויקיפדיה. הגדרה זו נכונה, אבל היא דלה ומתמקדת, כמו שנכתב, ב"ויזואליה", בהיבט הקוסמטי של הצלקת. צלקת היא הרבה יותר מהקוסמטיקה. היא מזכירה לנו איך היא נוצרה, ומאחוריה כמעט תמיד יהיה סיפור, מקרה – או רגש. צלקת היא זיכרון.
ברובד הפיזי, זוהי רקמה, המנסה להיות דומה למבנה המקורי שבו נוצר "הפתח", אך אינה יכולה להיות העתק שלו. הרקמה הצלקתית החדשה נוצרת כשהיא חלשה יותר ויעילה פחות. השוני מתבטא גם בגמישותה וגם, בין השאר, בהיווצרות שונה של כלי דם, ובהיעדר בלוטות זיעה וזקיפי שיער.
מה שאנו רואים על העור הוא רק השכבה העליונה של הצלקת ולא מייצג את כל כולה, שהרי מתחת לפני השטח שוכבות שכבות מצולקות נוספות. זה בולט יותר במקרה של צלקת בעקבות ניתוחים שנראית היטב לעין, אך המורכבות של הצלקת קיימת כמעט באותה מידה גם במצב של לפרוסקופיה.
אוסטיאופתיה וצלקות
היתפסות רקמתית (זו הנגרמת מצלקת) משפיעה על סביבתה באופן משמעותי. גמישות אותה רקמה פוחתת, יש פחות תנועה, פחות זרימת דם, פסולת נוטה להצטבר, הפונקציונליות יורדת, וגם אם לא רואים זאת מיד – קיים נזק מצטבר המתבטא באיברים השכנים או המקושרים לאותו אזור.
בטיפול האוסטיאופתי, ההתייחסות לצלקת היא רבה וחשובה, ובאופן מפתיע לא משנה אם היא טרייה, או תוצאה של נפילה מהאופניים בגיל 7. במסגרת הטיפול, המטרה היא למוסס את התפיסות הרקמתית, החיצונית כמו הפנימית, ולהחזיר תנועה וגמישות לאזור כולו. העבודה במקרה הזה היא ישירות על הצלקת. אני באופן אישי גם משתמשת בשמנים המיועדים לריפוי ועידון צלקות.
הצלקת שלא רואים
מלבד הרובד הפיזי, ישנם רבדים נוספים וחשובים לא פחות שעליהם הצלקת משפיעה, ושלא מוזכרים באוסטיאופתיה הקלאסית. אחד מהם הוא הרובד הרגשי. הצלקת אוגרת לתוכה גם את הזיכרון מהרגע שיצר אותה. את מכלול הרגשות סביב היווצרותה והאיחוי שלה.
לדוגמה, בניתוח קיסרי, שבו מעורבים רגשות האם, התינוק ובן/בת הזוג. הפחדים, הכאב, חוסר היכולת לנוע ולטפל בתינוק מיד לאחר הניתוח, ועוד. ההתייחסות למגע בצלקת מעלה הרבה פעמים את הרגשות ומציפה אותם. חשוב להתייחס אליהם ולאפשר להם להיות. שיחרור ברובד הרגשי תורם משמעותית לריפוי, וניתן לראות זאת ממש תוך כדי התהליך הטיפולי: צבע הצלקת משתנה – והרגישות יורדת.
רובד נוסף שבא לידי ביטוי הוא הרובד האנרגטי. כפועל יוצא מאותו "פתח" שנוצר בהיווצרות הצלקת, יש בעצם "זליגה" אנרגטית. החיצוני לא מגן על הפנימי, גם מפנים החוצה וגם מהחוץ פנימה (ברפואה הסינית מתייחסים לצלקת גם מבחינת ההפרעה לקווי האנרגיה המכונים מרידיאנים). הטיפול בצלקת יכול, בחלק גדול מהמקרים, להסתיים בשיחרור הרובד האנרגטי בלבד ולהשפיע, אפילו ללא מגע, גם על הנראות של הצלקת וכפועל יוצא גם על תפקוד האזור הסובב לה.
אחד היתרונות הגדולים של הטיפול האנרגטי, כפי שאני רואה אותו, הוא שניתן לבצעו כבר כשבוע לאחר היווצרותה, וכך למנוע מראש בעיות בעתיד. יתרון נוסף הוא שהטיפול האנרגטי אינו כרוך במגע, שלעיתים, גם בצלקות ישנות, מעורר כאב.
כל הרבדים חשובים – ולכן גם בזמן הטיפול קיימת התייחסות לכל אחד מהם לחוד – וכמכלול.
אותי, העבודה עם צלקות מרתקת ומפתיעה בכל פעם מחדש. ככל שהזמן עובר, מחלחלת בי יותר ויותר ההבנה של מידת ההשפעה העמוקה של הצלקות על גופנו. ברור לי שהטיפול בהן עובד ומוכיח את עצמו, ושאפשר לרפא כאבים שנראים לכאורה אינם קשורים (כמו כאב בכתף לאחר ניתוח לב או צנתור, או כאבי גב תחתון לאחר ניתוח קיסרי) על ידי הטיפול בצלקת בלבד.
אני מזמינה אתכם לנסות ולגלות את כוחן של הצלקות וכוחו של הטיפול בהן. למפגש טיפול אוסטיאופתי. השאירו את פרטיכם כאן, או טלפנו: 052-8738937.